חוש הראיה מאפשר לנו אמנם לראות אבל כדי להביט למעמקים אנו זקוקים למארג התפישות החושיות שהוא הרבה יותר רחב ממראה עיניים. דווקא העיניים, שנותנות לכאורה את האינפורמציה הכי מדויקת על המציאות, יכולות להפריע בתהליך ההתבוננות הפנימי ולצמצם את נקודת המבט שלנו.

 

כשרובנו מציירים פרח, אנחנו חושבים על הצורה הסכמטית שלו. נצייר גבעול ועלי כותרת בצורות וצבעים שונים שיתנו לנו תיאור חיצוני של סוג הפרח. אבל אם לא היינו רואים את הפרח היינו אולי מנסים לתאר את התחושה הפיזית שלו, את המרווחים בין העלים, את הנימים והעורקים, את הבליטות ואולי אפילו את הריח. כל אותם פרטים שהופכים כל פרח למיוחד. כשאנחנו משתמשים בכל התפישות החושיות שלנו אנחנו מרחיבים את נקודת המבט ומאפשרים תיאור של שלם הגדול מסכום חלקיו. ממש כמו בטבע.

 

מרגע שניכנס לחדר לא נוכל להשתמש בחוש הראיה החיצוני ובעזרת הנחיה נתכונן להתבוננות נפשית ופיזית בעזרת שאר החושים הפעילים.

לאחר שנתמקם ונרגיש את חלל העבודה נתנסה ביצירה אינטואיטיבית בליווי מוזיקה וגירוי של החושים הפעילים. נבדוק האם העובדה שנלקח מאתנו חוש אחד מחדדת עבורנו את החושים האחרים, ניתן מקום לאסוציאציות, זיכרונות, תחושות שלא קשורות למקום וזמן ונחקור כיצד כל אלו יכולים להיכנס לתהליך יצירה ייחודי לנו. משוחררים מהשוואות, מביקורת חיצונית,  ננסה ליצור פטורים משיפוטיות ומחובת ההוכחה.

נקשיב לקול הפחם חורט בדף, ננסה לרפרף וללטף אותו וגם לחרוט ולשרוט את הדף וכל מה שנמצא בטווח בין לבין. נעבוד בקווים מהירים ובתנועות ידיים גדולות ומהירות לעומת קווים קטנים ועדינים עם תנועות רק של האצבעות.

בסוף הסדנא כל משתתף יוכל לבחור האם לראות את התוצאה הסופית או להישאר עם החוויה.